שאלה לי אליכם.

יש לי שאלה אליכם, אך אל תתבלבלו ! להבדיל מהשאלה השבועית אני פשוט כותב פה תהיות שלי ואתם מוזמנים להשתתף.

ובכן לפעמים, אני סתם יושב במיטה, מסתכל על העננים תוהה לאן התקרה נעלמה.. (קלאסי הייתי חייב) ובין היתר חושב גם על למה לעזאזל אני אוהב את הDS שלי כלכך. 

מדוע בשניה שהחזקתי את הפלא המרובע הזה ביד שלי התאהבתי נואשות אהבה חסרת פשרות, כנה ועזה. ולמען האמת אני לא אשקר, זאת לא אהבה חד צדדית. 

ההנאה שהמכשיר הזה מספק, השעות הארוכות מול שני המסכים תוך כדיי פתירת חידות בזלדה או להשתשע עם Wario במשחקונים מטורפים.

אבל תמיד אני תוהה, מה יש בדבר הזה שגורם לך פשוט לחייך ולהנות?

המשחקיות הייחודית?

עצם העובדה שאתה באמת ובתמים רואה מחשבה מאחוריי כל משחק?

למען האמת, ישנה אגדה יפנית עתיקה שאומרת שבחצות ושלוש דקות, אם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע את גלגלי השיינים עובדים במוחות מפתחי המשחקים של הDS... 

ואולי, רק אולי, אלו כל הדברים יחדיו ועוד, שעושים פלסטיק מרובע עם 2 מסכים לפלא קטן שכל פעם שתוציא מהכיס או מהתיק יעלה לך חיוך על הפנים.

תודה שהקשבתם לתהיות שלי, ומצטער על ה40 שניות שלא יחזרו מהחיים שלכם (ספרתי) ושיכולתם להשקיע בDS

וכמובן שבעל הבלוג מכריח אותי לציין זאת! אבל..

אתם! חייבים! להגיב!

כל תגובה היא מוטיבציה קטנה, ולמען האמת ישנו פולקלור אירי עתיק שמדבר על זה ואם באמ.... טוב בסדר בסדר, תגיבו ותמשיכו לקרא פה!

עד הפעם הבאה!

שלכם,

          איב [:

נ.ב:

אם תהיתם, הבחור ארוך השיער שתוהה על אלף ואחד דברים בתמונה הוא לא אחר מאשר אני :]